Orot Erets Israel 6: paragraphe 8
בְּתוֹךְ הַלֵּב פְּנִימָה, בְּחַדְרֵי טָהֳרָתוֹ וּקְדֻשָּׁתוֹ, מִתְגַּבֶּרֶת הִיא הַשַּׁלְהֶבֶת הַיִּשְׂרְאֵלִית, הַדּוֹרֶשֶׁת בַּחֲזָקָה אֶת הַהִתְקַשְּׁרוּת הָאַמִּיצָה וְהִתְדִּירָה שֶׁל הַחַיִּים אֶל מִצְוֹת ד’ כֻּלָּן, לָצֶקֶת אֶת רוּחַ ד’, רוּחַ יִשְׂרָאֵל הַמָּלֵא הַכְּלָלִי הַמְּמַלֵּא אֶת כָּל חֲלָלָה שֶׁל הַנְּשָׁמָה, בְּתוֹךְ כָּל הַכֵּלִים הָרַבִּים הַמְיֻחָדִים לָהּ, לְהַבִּיעַ אֶת הַבִּטּוּי הַיִּשְׂרְאֵלִי הַמָּלֵא בְּהַבְלָטָה גְּמוּרָה, מַעֲשִׂית וְאִידֵיאָלִית. הָרְשָׁפִים מִתְגַּבְּרִים בְּלֵב הַצַּדִּיקִים, יְקוֹד אֵשׁ קֹדֶשׁ יֻקַּד וְעוֹלֶה, וּבְלֵב כָּל הָאֻמָּה הוּא בּוֹעֵר מִיָּמִים יְמִימָה, (ויקרא ו ו): “אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶּה”, וּבְלֵב כָּל רֵיקָנִים שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל וּבְלֵב כָּל פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל הָאֵשׁ בּוֹעֵר וְיוֹקֵד בִּפְנִימֵי פְּנִימִיּוּת, וּבִכְלָלוּת הָאֻמָּה כֻּלָּהּ כֹּל חֵפֶץ הַחֵרוּת וְכֹל תְּשׁוּקַת הַחַיִּים, כֹּל תְּשׁוּקַת חַיֵּי הַכְּלָל וְהַפְּרָט, כֹּל תִּקְוָה שֶׁל גְּאֻלָּה, רַק מִמְּקוֹר מַעְיָן חַיִּים זֶה הֵם נוֹבְעִים, כְּדֵי לִחְיוֹת אֶת הַחַיִּים הַיִּשְׂרְאֵלִיִּים בִּמְלוֹאָם בְּלֹא סְתִירָה וּבְלֹא הַגְבָּלָה, וְזֹאת הִיא תְּשׁוּקַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אַדְמַת הַקֹּדֶשׁ, אֶרֶץ ד’, שֶׁבָּהּ הַמִּצְוֹת כֻּלָּן מִתְגַּלְּמוֹת וּמִתְבַּלְּטוֹת בְּכֹל חֲטִיבְיוֹתָן. וְהַתְּשׁוּקָה הַזֹּאת שֶׁל הוֹצָאַת צִבְיוֹן רוּחַ ד’, שֶׁל נְשִׂיאַת רֹאשׁ בְּרוּחַ ד’ בְּעֶצֶם גְּדֻלָּתוֹ, הִיא פּוֹעֶלֶת עַל הַלְּבָבוֹת כֻּלָּם וְהַכֹּל חֲפֵצִים לְהִתְאַחֵד עִמּוֹ, לִטְעֹם נְעִימַת חַיָּיו, “עַל כֵּן אָהַבְתִּי מִצְוֹתֶיךָ מִזָּהָב וּמִפָּז”. הָאֹמֶץ שֶׁבַּלֵּב, הַמַּרְאֶה לְעוֹלָם כֻּלּוֹ אֶת גְּבוּרַת הָאֻמָּה בִּשְׁמִירַת צִבְיוֹנָהּ, שְׁמָהּ וְעֶרְכָּהּ, אֱמוּנָתָהּ, וּמַשְׂאַת נַפְשָׁהּ, כָּלוּל הוּא בִּתְשׁוּקַת חַיֵּי הָאֱמֶת, וְהַחַיִּים שֶׁל הַמִּצְוֹת כֻּלָּן, שֶׁיָּהֵל עָלֶיהָ אוֹר הַתּוֹרָה בְּכֹל מְלוֹאוֹ וְטוּבוֹ. אִם יִפָּלֵא בְּעֵינֵי כֹּל עוֹמֵד מֵרָחוֹק: אֵיךְ אֶפְשָׁר, שֶׁכָּל הָרוּחוֹת, אֲשֶׁר לִכְאוֹרָה גַּם מֵאֱמוּנָה הֵם רְחוֹקִים, יְפַעֵם בָּהֶם רוּחַ הַחַיִּים בְּכֹחוֹ הַפְּנִימִי לֹא לְבַד לְקִרְבַת אֱלֹהִים כְּלָלִית כִּי אִם לְחַיֵּי יִשְׂרָאֵל הָאֲמִתִּיִּים, לְהַחְטָבָתָן שֶׁל הַמִּצְוֹת בְּצִיּוּר וּבְרַעְיוֹן, בְּשִׁירָה וּבְפֹעַל, – אַל יִפָּלֵא בְּעֵינֵי כֹּל הַקָּשׁוּר בְּמַעֲמַקֵּי רוּחוֹ בְּתוֹךְ עֳמָקֶיהָ שֶׁל כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל וְיוֹדֵעַ אֶת נִפְלְאוֹת סְגֻלּוֹתֶיהָ. זֶהוּ רָז הַגְּבוּרָה, רוֹמְמוֹת הַחַיִּים אֲשֶׁר לָעַד לֹא יִתַּמּוּ. (ויקרא יח ה): “וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם אֲנִי ד'”, “לְהִתְהַלֵּךְ לִפְנֵי ד’ בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים, זוֹ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל”.
